קורות חיי הציירת פנינה מואטי - מאלקנה

1942
פנינה מואטי-מויאל נולדה   בעיר פאס שבמרוקו, לאליהו ושמחה (לבית פראנטי) למשפחת מויאל.    נולדו להם חמישה בנים ושתי בנות.
ההורים דברו בבית ספרדית, מפני שהאם היתה ילידת LARACH    ש"במרוקו אספניול".  האב היה מושפע מאוד  מהתרבות הצרפתית.
האב היה דמות יוצאת דופן בכך, שהוא עודד את הבנים להיות ספורטאים, ואת הבנות לצאת אל מחוץ לבית, כדי להתפתח ולהיות צד פעיל בפרנסת המשפחה.
האחות סוליקה היתה דומיננטית, בוגרת  בחמש שנים, והיא לקחה על עצמה להקנות לאחות הקטנה יקוט, את מיומנות הקריאה והכתיבה בשפה הצרפתית, כהכנה לקבלתה לבית הספר היסודי. הקהילה היהודית היתה שורשית, ביהדות, במיסטיקה, ובאהבת ארץ ישראל.

1949-1954
קוטי מויאל מתחילה  את ללימודיה בביה"ס היסודי אליאנס שבעיר פאס,  בו היו הלימודים התורניים  במיעוט.
בשנים אלה קוטי מתקדמת בקצב מהיר,  וקופצת כיתות ומסיימת תוך חמש שנים את לימודיה.  היא מצטיינת בפקחות ברצינות ובחריצות, היא משתתפת בשיעורי עברית אחר הצהרים בבית הכנסת "אם הבנים".

 1954
התקיים  לראשונה שיעור בציור, והיא מגלה את כישוריה, ועובדה זו גורמת לה  להמשיך בכוון  ולעסוק בתחום זה ללא הפסקה.
בגלל המצב הכלכלי הרעוע  בבית באותה התקופה, הילדה בת  12 אינה יכולה לקבל שיעורים פרטיים,  שהיו אמורים לפתוח בפניה את שערי בית הספר התיכון עיוני,קוטי מוצאת את עצמה במפח נפש עמוק,
ועקב כך מתקבלת לבית ספר מקצועי במגמת האופנה "אליאנס".  
היא מצטרפת  לתנועת הנוער בני-עקיבא לעומתה האחים שלה  היו חברים בתנועת הנוער "הבונים".
תנועת הנוער הציתה בה את האהבה לשירים העבריים, לריקודי  הורה, ולהגשמה בעליה לארץ ישראל וללימודים תורניים.

1954-1957
המורה לציור בבית הספר התיכון,  מיסייה רוג'ר  נהג לצייר דמויות ענק על הלוח, ציוריו השאירו רושם עז ועמוק  בנפשה של הנערה.

1957-1958
היא מסיימת את התיכון המקצועי לאופנה  בהצלחה ויוצאת לעבוד כשוליה אצל תופרת.
מהר מאוד  גילתה שעתידה נראה קודר, והיא מתעניינת בקרב החברות ונרשמת ל-Lycee Moulay Sliman  שבעיר פאס, ההכשרה היתה בלימודים  מסחריים ותעשייתים   שהקנו ללומדות  תעודה הוראה. בתעשייה BEI  ,   מתוך 12 תלמידות שהיו   במחזור, קוטי היא היחידה המצליחה לעבור את המבחנים הקשים. היא מקבלת פרסי הצטיינות והמלצה להתקבל לבית הספר הגבוה לציור שבפריס Les Beaux Arts   בגיל שש-עשרה שנה לא היה בכוחה של הנערה להתמודד, לנסיעה  לפריס וללמוד לבדה  הרחק מביתה, והרעיון  נגנז.

1958
התפתחות אמנותית
בשנה זו קוטי מויאל  מבצעת עבודה  כתופרת אצל המורה מאדם מואה, ושם נחשפה  לציוריו של בעלה  של הגברת, הצייר הנרי מואה.
מתפתחת ידידות בין הצייר הצרפתי הזקן לבין הנערה המעריצה. הנרי מואה צייר את קוטי כמודל, מנחה  אותה לקנות צבעים ולהתחיל לצייר בצבעי שמן, מטפח אותה בחיבה והערכה.

 

 1958
כחניכת תנועת הנוער בני–עקיבא במחתרת, יוצאת קוטי,  יחידה מהעיר פאס, ומצטרפת לקבוצת נערים ונערות מאלג'יריה תוניסיה ומרוקו.
סה"כ  56 חברים מקבלים הכשרה בישראל (בצורה בלתי ליגלית) שהכינה את הצעירים להיות לכח מגן  ולעזר בקהילה בארצם.בחזרה למרוקו, קוטי מארגנת תא של תנועת נוער במחתרת.

1959
קוטי מתחילה לעבוד כמורה במקצועות האופנה בביה"ס  פרטי, כאשר היתה בס"ה  בת 16 שנה. התלמידות היו בנות נוצריות מוסלמיות ויהודיות.
במקביל קוטי שואפת ללמוד ספרות צרפתית ונרשמת ללימודים בהתכתבות ומוסיפה לימודי היסטוריה וספרדית. כמו"כ התארגן מחנה קיץ "בקרקסון" שבדרום צרפת וקוטי השתתפה במפגש מרתק בין נוער מאנגליה בלגיה צרפת וצפון אפריקה.

בהזדמנות זאת קוטי מגיעה לפריס ומבקרת בין השאר  במוזיאון  הלובר  ונחשפת לשיק הפריסאי, ואילו היו חויות מעשירות.

 1960
קוטי חשה  געגועים לארץ הקודש, לארץ ישראל ולאחותה האהובה ולחברותיה מתנועת הנוער,שעלו כבר לארץ, והיא הרגישה צורך עז להגשים את חלומה, ובקשה פתרון,  אז עלה בדעתה להצטרף לשורות העליה הבלתי ליגאלית  שהחלה כבר לפעול  במרוקו.

לפעילות המחתרתית , היה כח  משיכה של מסתורין והרפתקה, וכאשר נראה בסוף הדרך אור בקצה המנהרה,   התגשמות החלום הגדול לעלות ארצה.
קוטי מתקבלת ע"י הארגון המחתרתי  ומתחילה בפעילות  קדחתנית בקרב המשפחות המבקשות לעזוב את מרוקו ולעלות  לירושלים.

קוטי הופכת  ל"אניטה".  הכיסוי לפעילות המחתרתית היה "אמנות הציור".
במקביל עסקה בשני התחומים , אלה היו  ימים פוריים מאוד בהם אניטה רושמת ומציירת נופים ודמויות מרוקאיות ומתקדמת באופן עצמאי וחשה צימאון עז  לצייר.

1961
בחדש ינואר התרחש האסון הנורא של טביעת הספינה "פיסס"  הידועה בשם "ספינת אגוז"  וארבעים וארבעה מעפיליה נספו כולם במצולות הים. כאשר אניטה טיפלה אישית בשלוש משפחות, נוצר מצב שאניטה היתה מבוקשת ע"י משטרת מרוקו. וכאן הופסקה כל  פעילות .
בחדש פברואר המוסד מארגן  יציאה בלתי ליגאלית של רוב הפעילים השרופים. לארץ ישראל.

האם של אניטה שמחה,  נפרדת בחפזון מכל משפחתה במרוקו,  ומצטרפת אל בתה הצעירה שהייתה סועדת אותה  בהיותה חולה.

 יקוט, קוטי, אניטה, פנינה,כולם שמות  של אותה הנערה הצעירה, והיא  עולה יחד עם "סקאלה"  שם הכינוי של פעיל עליה  מצרפת, שהיה  ראשו של תא מחתרתי,  ובתוך האוירה המיוחדת הזאת, נרקמו קשרי אהבה בין אניטה ובין סקלה שהובילו אותם יחד לעלייתם המשותפת לארץ ישראל.

 מיד בהגיעם לארץ נקלט הזוג "המאורס"  למושב שיתופי "תלמי- יפה" בדרום הארץ. לאחר שנה הם עוזבים את המקום ועוברים  למרכז הארץ בדרום תל-אביב.
בשנת 1962. הזוג מתחתן,   ופנינה החלה לעבוד כתופרת בתעשייה, ובעלה צבי במפעל. כחברים בפעילות  במוסד,הזוג זוכה לעזרה רבה ומקבל אזבסטון למגורים בנוה עמל  בהרצליה.
באותה שנה פנינה מתקבלת   כמעצבת בסלון אופנה בת"א, ובמקביל נרשמת ללימודים לסמינר למדריכים מטעם משרד החינוך.

 1963
הזוג  רוכש דירה בקרית- אונו ושם נולדה  בתם הבכורה אריאלה. בימים אלה הבעל צבי, החל להפעיל לחץ על פנינה כדי לנסוע בשבתות  ולבלות עם משפחתו שבהרצליה. לבסוף פנינה נכנעת  לדרישה של בעלה, חרף היותה אשה מאמינה.  

 1966
פנינה עוזבת את עבודתה כמעצבת ומתחילה ללמד בעיר יבנה כמורה יחידה שבונה את הגרעין הראשון לקראת הקמת ביה"ס המקיף ביבנה.

 1968
נולד הבן השני עופר, ופנינה עוברת ללמד בביה"ס המקיף
באור-יהודה,  כמרכזת מגמת האופנה.  מידי שנה התקיימה תערוכה ותצוגת אופנה מרשימה ביותר שהייתה פרי תכנונה וביצועה של פנינה.
1970
נולדה הבת  השלישית דורית.
1972
פנינה מגיעה למשבר קשה בו היא מאושפזת בבית – החולים וחיי הנישואין עומדים לקרוס,  אך מצליחים להיחלץ מן המשבר הקשה.
פנינה ובעלה שואפים  יחד  להתקרב ליהדות  והם משנים כוון בחייהם ע"י זה שהם מתחילים לשמור את השבת ומצטרפים אל החברים בבית הכנסת "צעירי ישראל" שבקרית –אונו. ובמקביל ללמוד יהדות באל המקורות בעיר בני – ברק לשמוע  שיעורים ביהדות.
הילדים  עוברים ללמוד בבית ספר ממלכתי דתי בקרית-אונו, והם מצטרפים לתנועת הנוער"בני- עקיבא".
לאחר הפסקה של עשר שנים פנינה חוזרת לצייר כמו בימי נעוריה שם היא מוצאת מרפא לנפשה, בעידודו של צבי בעלה וכל משפחתה.

בפעם הראשונה פנינה מציגה בתערוכה קבוצתית בקרית- אונו, ובשלב זה פנינה מרגישה צורך להירשם ללימודי הציור. במשך שלוש שנים משתתפת בחוג לציור ברמת-גן בהדרכת המורה הצייר המפורסם שמעון אבני.

1978
נולד הבן הרביעי אליעד והשמחה רבה במשפחה,

 1979
הזוג מואטי עוברים לגור בהתנחלות בשומרון " אלקנה" שהייתה  בראשיתה .והחינוך  של בני הזוג  בתנועות- הנוער זוכה להגשמה ע"י  ההתיישבות  בשומרון.

פנינה עוזבת את המקום שבו עבדה במשך 10 שנים ומתקבלת כמורה לציור בבית- הספר- היסודי  באלקנה, שנה לאחר מכן היא מגיעה לעיר אריאל ללמד ציור. בשנת 1981 נולד הבן החמישי יונתן,  והבת אריאלה הבכורה יוצאת ל"שירות לאומי".

פנינה ממשיכה לצייר במסגרת החוג ביד- לבנים בפתח-תקווה בהדרכת הצייר יוסי מרק. פנינה מנהלת חיים מלאי תוכן אך מעייפים מאוד:גידול הילדים, ניהול הבית ועיסוקה בתפירה ולמרות כל העומס פנינה מתמידה לשמור על מסגרת המאפשרת לה להמשיך לצייר ולהתפתח  באופן משמעותי ורחב מאוד.

נושאי הציורים היו מגוונים,  דוממים,  נופים,  ומודלים. וכאן  מתחיל כוון שונה,   ופנינה מציירת את חתונת בתה אריאלה שהתקיימה בקיבוץ  "שלוחות" כמו"כ   בנוסף,  מציירת דוממים כגון תשמישי קדושה למיניהם.

ביד- לבנים,  בפתח-תקווה התקיימה  תערוכה קבוצתית של החוג כמידי שנה  ופנינה  נוטלת חלק בה.
בשנת 1989   משרד החינוך מחליט להוציא את פנינה לפרישה מוקדמת והיא מנהלת מאבק עיקש כנגד,  אך לבסוף היא פורשת,

תקופה זו היתה קשה וכואבת מאוד, ובשיאו של המשבר עלה בדעתה לצאת בתערוכת יחיד עם נושא שנדחק עמוק בתודעתה  במשך עשרים ותשע שנים, וזאת פרשיית המעפילים "ספינת אגוז",
בציורים אלה היא מעלה זיכרונות ילדות ונעורים שבמרוקו ואת הזיקה לארץ-ישראל. כמו"כ תקופת המחתרת והטרגדיה של המעפילים.

 

השילוב של היותה מורה שנים רבות וקשורה בנפשה אל הנוער והילדים,יחד עם והרקע של פעילותה במחתרת ובנוסף היכולת להעלות בשפת האומנות הפלסטית.   שלושת המרכיבים יחד היו לבסיס ליצירת  סדרה של 20 ציורים אשר מתעדים פרק היסטורי של יהדות מרוקו.
תערוכה זו מחייה וממחישה פרק בגבורת יהדות צפון אפריקה.
בשנה 1991 פנינה יוצאת בתערוכת יחיד שהוצגה בגלריה בהסתדרות המורים בתל-אביב ע"י האוצרת נעמי אשל,  ובפתיחה של התערוכה היה נוכחים נציגים מהמחתרת ומההסתדרות המורים  והשר בן שמחון  מיוצאי יהדות  מרוקו.                     

המחלקה של מורשת המזרח שבמשרד החינוך קידמה בברכה את תערוכת הציורים של פנינה והיא  הוזמנה להציג בהשתלמויות המורים וכן באירועים חגיגיים,כמו"כ לבתי- ספר רבים ברחבי הארץ  כגון: פתח תקוה, בית-שאן עפולה, כפר- סבא, רעננה, נתניה, קדומים, אלון מורה, ירושלים ,כפר פינס,
איתמר, אריאל, תל-אביב,  רמת– גן,  אלקנה קיבוץ מירב, קיבוץ יבנה, וגוש קטיף כמו"כ בחוגים חברתיים שונים.
התערוכה  מלווה  בהרצאה ובהפעלת התלמידים בכתיבה, ציור, והמחזה.

1989 – 1994
במקביל פנינה התחילה ללמד אמנות יהודית  במורשת משה שברמת גן ובית הספר זוכה בפרס החינוך.
פנינה נרשמת ללימודים לקראת תואר ב.א בתולדות האומנות וספרות עברית בבית הספר להשתלמויות בתל-אביב שהיא שלוחה של האוניברסיטה שבהר הצופים בירושלים.
כמו"כ מחלקת את זמנה בין   חוגים פרטיים באלקנה ופדואל. ותערוכות מלוות בהרצאות ומיסדת עסק זעיר בשם ציורים בראי יהדות- ספרד.

 1992
ציירה סדרה  בת שבעה  ציורים בנושא מגורשי ספרד וצפון אפריקה שציינה  500 שנה לגירוש ספרד. הציורים מבוססים על אירועים אמיתיים מתוך הספרות הכתובה: על בסיס ספרו של ההיסטוריון חיים הירשברג.
תערוכת יחיד הוצגה בגלריה בהסתדרות המורים.   במעמד הפתיחה השתתפו אישי ציבור רבים ביניהם נשיא המדינה מר יצחק נבון.
התערוכה זכתה לפרסום בתכנית  "בוקר טוב ישראל" בטלויזיה, וברדיו  ובערוץ שבע,  אחד הציורים הווה שער של עיתון "הד החינוך".

ציורים הודפסו על גבי ספרים רבים כגון הגדת הפסח מונסניגו וספרו  של ההיסטוריון  ד"ר בר-אשר "מגורשי ספרד בצפון אפריקה". כמו"כ על כריכת הספר מ"פאס עד ירושלים"  שנכתב ע"י דר' אלכסלסי שמעון.

 1993
פנינה נטלה חלק בעיצוב מדליה בנושא ספינת אגוז,  כמו"כ פורסמו שני ציוריה של הציירת בפרוספקט לפרסום המדליה.

 1994
ציירה  בנושא העליה ממרוקו לירושלים של רבי יעקב חגיז  שחי במאה השבע-עשרה הציור מבוסס על עבודת דוקטורט של סטודנט מבר-אילן.

 1994-1999
פנינה  עוברת ללמד אומנות יהודית  בבית -הספר "עציון" שבתל-אביב.

 1997
בעקבות אירועי הסכם אוסלו, פנינה היתה פעילה מאוד במחאה ,ומתוך תחושת מצוקה עלה בדעתה להביע את הזיקה  למקום הקודש ביותר
לעם ישראל ושקדה במשך 4 שנים בהם היא שוקדת ומציירת  סדרה בת  שלושה ציורים בנושא קורבן פסח בזמן  עתידי שהוא  בית המקדש השלישי. הציורים מבוססים על מקורות  ביהדות, בהדרכת הרבנים, הטריפטיכון הוצג לראשונה בירושלים בסעודת המקדש והתפרסם בעמוד הראשון בעיתון מעריב  ובמקביל הוציאה לאור הדפסים של הציורים ,  כמו"כ היתה  כתבה  טלויזיונית על האירוע.  בערב פסח באותה שנה התפרסם ציור של אכילת הקרבן, בשער מוסף העיתון "הצופה".
1998
התפרסם בעיתון "לילך"  מאמר של 4 עמודים מהמחתרת בצפון אפריקה להר הבית.

כמו"כ התפרסם בנוסף בעיתון " מקור ראשון" בחג השבועות ציור של בית- הכנסת "אל- פסיין " בעיר פאס.התקיימה  תערוכה בבניני האומה בירושלים בנושא בית- המקדש. כמו"כ התקיים כנס של שוחרי המקדש באותו מעמד והציורים תפסו מקום נכבד בתערוכה  בה היו  אלפי מבקרים. 

 1999
הציירת רואיינה בערוץ 7  בתוכנית שציינה  את טביעת ספינת אגוז לקראת הוצאת הסרט "אגוז".

 2000
הודפסו ששה ציורים  ממוספרים שהופצו בשוק הרחב כרפרודוקציה חתומה ע"יהציירת.
הציורים יצאו למכירה פרטית במספר  חנויות ברובע היהודי בירושלים.במרכז יודיאקה ,  בגוש עציון בכל מיני אירועים בבניני  האומה ובבני-ברק.ומכירה פרטית אצל הציירת בביתה שבאלקנה.

בשנת 2003 פנינה מסיימת את לימודיה  ומקבלת תואר ב.א מאוניברסיטת ירושלים שעל הר הצופים בתולדות האומנות וספרות עברית.

 2004
הציירת מציגה תערוכה של ציוריה  באוניברסיטת בר- אילן בכנס  "אלף  שנות יצירה של יהדות פאס".

 2005
היא מציגה תערוכת  יחיד של ציוריה  באולם "אשכול הפיס" שבעיר אריאל למשך חדש,  בנושא  עליית יהודי מרוקו ופרשת מעפילי  ספינת אגוז. הציירת ליוותה  את התערוכה   בפעילות בקרב תלמידי בתי  הספר.

 2006
הציירת סיימה "טריפטיכון" (שלושה ציורים באותו נושא)
"סוכות במרחבי ארץ ישראל בעיר בכפר ובירושלים הבנויה"  כמו"כ הוצאו לאור גלויות  של ציורים רבים והדפסים. כתבה על הציורים החדשים זכו להתפרסם בעיתון מקור- ראשון לילדים, ובעיתון "הצופה"  בחג הסוכות.

באוניברסיטת בר-אילן  התקיים כנס: "יהדות צרפת" ובו הוצגו הציורים הרבים של הציירת,  בכנס נוסף שהתקיים בירושלים ע"י ברית יוצאי מרוקו בנושא:המחתרת היהודית בשנות  השישים.  חברת "נחלים" לשווק סוכות רכשו זכויות יוצרים של שלושת הציורים לקישוטי הסוכות בחו"ל.
לפרסום  הציורים נבנה אתר באינטרנט

www.pnina-moatty.com 
ומתבצעת מכירה של הדפסים וציורים מקוריים כמו"כ חוגי אמנות והרצאות.

2007
בימים אלה, סיימה הציירת פנינה,  ציור  חדש בנושא :"חנוכה בירושלים" מתוך סדרת חגי - ישראל.
כמו"כ מתקיימת תערוכה במשך חדש ימים מיום 13 במרץ עד  15 באפריל ש.ז בספריה הציבורית באלקנה.
התערוכה מלווה  בהרצאה לתלמידי בתי –הספר ולציבור הרחב.